כדורגל כדרכו של עולם

אודינזה - חלוצי פילוסופיית כדורגל חדשה?

טענת רוב כתבי הספורט בעולם שהבסיס להצלחתה של אודינזה הוא יכולת גילוי השחקנים שלה בהחלט נכונה.  בעוד קבוצות גדולות באיטליה כגון יובנטוס, אינטר ומילאן מסתמכות על רכישת שחקנים בעלי שם, הבעלים של אודינזה - ג'ינו פוזו - דוגל בשיטה מעט שונה.

בקיץ של אשתקד קבוצה איטלקית שלחה לא פחות משמונה שחקנים למונדיאל בדרום אפריקה. אילו הייתה זו קבוצה המשתתפת בליגת האלופות באופן קבוע, אני משוכנע שלא הייתם מופתעים כלל. אבל זו הייתה דווקא אודינזה, קבוצה מעיירה ערפילית למדי בעלת מאה אלף תושבים בצפון-מזרח איטליה. 

איך קבוצה במעמד כזה - יש לציין שמספר הצופים הממוצע שלה במגרשים עומד על 15,000 - הצליחה להרכיב סגל עם שחקנים כמו אלכסיס סנצ'ז (צ'ילה), מאוריסיו איסלה (צ'ילה), סמיר הנדנוביץ' (סלובניה), אלכסנדר לוקוביץ' (סרביה), גוקהן אינלר (שוויץ), סימונה פפה (איטליה), אנטוניו די נטלה (איטליה) וקוודוו אסמואה (גאנה)?

לקנות בזול ולמכור ביוקר. ללא ספק אחד מאבני היסוד בעולם העסקים, ובזה ג'ינו פוזו מתמחה בצורה יוצאת דופן. עבור אותם שמונה שחקנים שציינתי שילמה אודינזה סכום מזערי של כ16 מיליון דולר. אם אתם רוצים לקבל קצת פרופורציה, לוקוביץ' נמכר ב10 מיליון דולר, על פפה ודי נטלה הציעה כבר 10 מיליון דולר כל אחד (פפה בהשאלה ביובנטוס עם אופציה לחתום שם) ואלכסיס סנצ'ז מוערך בכ40 מיליון דולר. 

אנחנו נוהגים לשבח שחקנים ומאמנים, ובמקרים רבים מתעלמים מהאנשים שעושים את העבודה מאחורי הקלעים. אין פה סוד גדול בשיטתו של ג'ינו פוזו, הרי זה מתבסס על עבודה קשה המותנית באינספור ציידי כשרונות הנשלחים למדינות רבות על מנת למצוא את "הדבר הבא". יש חשיבות רבה לאיכות ומספר האנשים שעובדים על פרויקטים מסוג זה, ונראה כי פוזו יודע בדיוק למה הוא זקוק בכדי שזה יצליח. אל תטעו, איני מתעלם מהעובדה שזה כרוך בהשקעה כספית אסטרונומית, המשתלמת רק לעיתים רחוקות. למרות זאת אני יכול רק להתפעל מהגשמת החזון של פוזו.  

ראוי לציין שאודינזה היא קורבן לשיטה של עצמה, כאשר רוב שחקניה ומאמניה שזוכים להצלחה רואים במועדון תחנת מעבר בדרך לצמרת הכדורגל העולמי. האם זה פוגע בהצלחתה של הקבוצה? אין לי ספק. אם כי שתי העונות האחרונות עלולות להוביל לשינוי, ונראה כי אודינזה מפלסת את דרכה למעלה.   

אני רוצה להתמקד בגרנדה, העולה החדשה של הליגה הספרדית.  

ב2009 גרנדה הייתה בצרות, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה תחרותית. 'פשיטת רגל' המתינה למועדון מעבר לפינה, על אף היסטוריה עשירה של שמונים שנים. ג'ינו פוזו, הבעלים של אודינזה, ראה בזאת הזדמנות רווחית יוצאת דופן וקפץ על המציאה. 

שני המועדונים חתמו על עסקה שתוביל לשיתוף פעולה מוחלט וקבוע בין שני המועדונים, כאשר רוב סגל השחקנים של גרנדה יהיה בבעלות אודינזה. כמו כן, אודינזה תשלח לגרנדה את שחקניה הצעירים ושחקני המילואים שלה.

מה התועלת עבור פוזו ואודינזה? ובכן, האסטרטגיה היא להשתמש בחשיפה שגרנדה מקבלת בליגה הספרדית בכדי להציג את יכולות השחקנים הצעירים של אודינזה, ובכך להגדיל את ערכם בשוק ההעברות. עם התחייבותו של ג'ינו פוזו להשקיע במועדון, נראה כי גרנדה רק תשתפר בעתיד. פילוסופיית ה"לקנות בזול ולמכור ביוקר" בהחלט משיגה תוצאות לאודינזה באיטליה ואין שום סיבה שהתכנית הזאת תיכשל בספרד.

גרנדה הבטיחה את עלייתה ללה ליגה לאחר ניצחון מורט עצבים עם לא מעט דרמה ונראה כי, כנגד כל הסיכויים, צפוי למועדון עתיד טוב יותר. לא פחות מ11 שחקנים מהסגל של גרנדה הם צעירים המושאלים מאודינזה, ביניהם ג'ון מנסה ודני בניטז. האם הצלחתה של גרנדה בר-קימא? כן, ויש לציין שהכל נעשה בצורה חוקית.  

"הכנסנו את עצמנו לגרנדה בגלל שזו עיר עם פוטנציאל כדורגל נפלא." ג'ינו פוזו

הצלחת גרנדה היא בעצם הצלחת השיטה המאוד מתוחכמת ושנונה של ג'ינו פוזו. אבל האם זהו תחילתו של טרנד חדש בכדורגל? האם קבוצות כמו ברצלונה, ריאל מדריד ומנצ'סטר יונייטד ירצו לפעול באותה צורה - לקנות מועדונים קטנים ולהפוך אותם לקבוצתם השנייה. יש הטוענים כי גרנדה איבדה מזהותה כשאודינזה 'רכשה' אותה. 

האם זהו עתיד הקשרים בין מועדונים שיש להם ומועדונים שאין להם?