יום ראשון, 26 ביוני 2011

אודינזה - חלוצי פילוסופיית כדורגל חדשה?

טענת רוב כתבי הספורט בעולם שהבסיס להצלחתה של אודינזה הוא יכולת גילוי השחקנים שלה בהחלט נכונה.  בעוד קבוצות גדולות באיטליה כגון יובנטוס, אינטר ומילאן מסתמכות על רכישת שחקנים בעלי שם, הבעלים של אודינזה - ג'ינו פוזו - דוגל בשיטה מעט שונה.

בקיץ של אשתקד קבוצה איטלקית שלחה לא פחות משמונה שחקנים למונדיאל בדרום אפריקה. אילו הייתה זו קבוצה המשתתפת בליגת האלופות באופן קבוע, אני משוכנע שלא הייתם מופתעים כלל. אבל זו הייתה דווקא אודינזה, קבוצה מעיירה ערפילית למדי בעלת מאה אלף תושבים בצפון-מזרח איטליה. 

איך קבוצה במעמד כזה - יש לציין שמספר הצופים הממוצע שלה במגרשים עומד על 15,000 - הצליחה להרכיב סגל עם שחקנים כמו אלכסיס סנצ'ז (צ'ילה), מאוריסיו איסלה (צ'ילה), סמיר הנדנוביץ' (סלובניה), אלכסנדר לוקוביץ' (סרביה), גוקהן אינלר (שוויץ), סימונה פפה (איטליה), אנטוניו די נטלה (איטליה) וקוודוו אסמואה (גאנה)?

לקנות בזול ולמכור ביוקר. ללא ספק אחד מאבני היסוד בעולם העסקים, ובזה ג'ינו פוזו מתמחה בצורה יוצאת דופן. עבור אותם שמונה שחקנים שציינתי שילמה אודינזה סכום מזערי של כ16 מיליון דולר. אם אתם רוצים לקבל קצת פרופורציה, לוקוביץ' נמכר ב10 מיליון דולר, על פפה ודי נטלה הציעה כבר 10 מיליון דולר כל אחד (פפה בהשאלה ביובנטוס עם אופציה לחתום שם) ואלכסיס סנצ'ז מוערך בכ40 מיליון דולר. 


Alexis Sanchez

אנחנו נוהגים לשבח שחקנים ומאמנים, ובמקרים רבים מתעלמים מהאנשים שעושים את העבודה מאחורי הקלעים. אין פה סוד גדול בשיטתו של ג'ינו פוזו, הרי זה מתבסס על עבודה קשה המותנית באינספור ציידי כשרונות הנשלחים למדינות רבות על מנת למצוא את "הדבר הבא". יש חשיבות רבה לאיכות ומספר האנשים שעובדים על פרויקטים מסוג זה, ונראה כי פוזו יודע בדיוק למה הוא זקוק בכדי שזה יצליח. אל תטעו, איני מתעלם מהעובדה שזה כרוך בהשקעה כספית אסטרונומית, המשתלמת רק לעיתים רחוקות. למרות זאת אני יכול רק להתפעל מהגשמת החזון של פוזו.  

ראוי לציין שאודינזה היא קורבן לשיטה של עצמה, כאשר רוב שחקניה ומאמניה שזוכים להצלחה רואים במועדון תחנת מעבר בדרך לצמרת הכדורגל העולמי. האם זה פוגע בהצלחתה של הקבוצה? אין לי ספק. אם כי שתי העונות האחרונות עלולות להוביל לשינוי, ונראה כי אודינזה מפלסת את דרכה למעלה.   

אני רוצה להתמקד בגרנדה, העולה החדשה של הליגה הספרדית.  

ב2009 גרנדה הייתה בצרות, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה תחרותית. 'פשיטת רגל' המתינה למועדון מעבר לפינה, על אף היסטוריה עשירה של שמונים שנים. ג'ינו פוזו, הבעלים של אודינזה, ראה בזאת הזדמנות רווחית יוצאת דופן וקפץ על המציאה. 

שני המועדונים חתמו על עסקה שתוביל לשיתוף פעולה מוחלט וקבוע בין שני המועדונים, כאשר רוב סגל השחקנים של גרנדה יהיה בבעלות אודינזה. כמו כן, אודינזה תשלח לגרנדה את שחקניה הצעירים ושחקני המילואים שלה.


מה התועלת עבור פוזו ואודינזה? ובכן, האסטרטגיה היא להשתמש בחשיפה שגרנדה מקבלת בליגה הספרדית בכדי להציג את יכולות השחקנים הצעירים של אודינזה, ובכך להגדיל את ערכם בשוק ההעברות. עם התחייבותו של ג'ינו פוזו להשקיע במועדון, נראה כי גרנדה רק תשתפר בעתיד. פילוסופיית ה"לקנות בזול ולמכור ביוקר" בהחלט משיגה תוצאות לאודינזה באיטליה ואין שום סיבה שהתכנית הזאת תיכשל בספרד.

גרנדה הבטיחה את עלייתה ללה ליגה לאחר ניצחון מורט עצבים עם לא מעט דרמה ונראה כי, כנגד כל הסיכויים, צפוי למועדון עתיד טוב יותר. לא פחות מ11 שחקנים מהסגל של גרנדה הם צעירים המושאלים מאודינזה, ביניהם ג'ון מנסה ודני בניטז. האם הצלחתה של גרנדה בר-קימא? כן, ויש לציין שהכל נעשה בצורה חוקית.  

"הכנסנו את עצמנו לגרנדה בגלל שזו עיר עם פוטנציאל כדורגל נפלא." ג'ינו פוזו

הצלחת גרנדה היא בעצם הצלחת השיטה המאוד מתוחכמת ושנונה של ג'ינו פוזו. אבל האם זהו תחילתו של טרנד חדש בכדורגל? האם קבוצות כמו ברצלונה, ריאל מדריד ומנצ'סטר יונייטד ירצו לפעול באותה צורה - לקנות מועדונים קטנים ולהפוך אותם לקבוצתם השנייה. יש הטוענים כי גרנדה איבדה מזהותה כשאודינזה 'רכשה' אותה. 

האם זהו עתיד הקשרים בין מועדונים שיש להם ומועדונים שאין להם? 




יום רביעי, 22 ביוני 2011




הרי זה ברור שוילאס-בואס, אחד המאמנים המבטיחים ביותר בעולם הכדורגל, ייאלץ לסבול מההשוואות הבלתי פוסקות לחברו משכבר ז'וזה מוריניו. הבחירה באותו הנתיב שמוריניו בחר בהחלט לא תעזור לבואס להתחמק מהעניין הזה.

בגיל 33 הוא מונה לאמן את אחת הקבוצות החזקות ביותר בכדורגל האירופאי. הצופה הניטרלי של הליגה האנגלית יקווה שבואס יכניס את אותו הפלפל שהביא עמו מוריניו לליגה. עם אנגלית רהוטה ויכולת טקטית מעולה - כפי שניתן לקרוא במסמכים בהם הוא תצפת על יריבותיה של צ'לסי כשהיה עוזרו של מוריניו - אברמוביץ' בהחלט מצפה לשנים טובות עבור הפרויקט המאוד מפורסם שלו.

עם זאת, בואס מבין - לפי דבריו בראיון לאחר זכיית קבוצתו פורטו בליגה האירופית - למה רואים בו "מיני-מוריניו", כפי שהעיתונות הבריטית ממהרת לכנות אותו. בעונתו הראשונה והיחידה בפורטו, הצליח בואס לזכות בארבעה תארים - הסופר קאפ, הליגה והגביע הפורטוגלים וכמובן הליגה האירופית. מי שלא ממש בקיא בעברו של ז'וזה מוריניו, בעונתו (המלאה) הראשונה הוא זכה באותם תארים מלבד הסופר קאפ, אך בעונתו השנייה הוא כבר הוסיף את גביע ליגת האלופות לארונו, לצערו הרב על חשבון הגביע הפורטוגלי.  ההשוואות אמנם ילוו את בואס לאורך קריירת האימון שלו, אבל יש הבדל מהותי בין שתי הפרסונות האלו. בעוד שלמוריניו היה עבר בליגת האלופות כשמונה למאמנה של צ'לסי, אצל בואס זה לא קיים. אין זה מרמז על כך שבואס לא יהיה מסוגל להצליח במפעל שרומן אברמוביץ' כל כך חושק בו, אך כוונתי היא שלמרות ההשוואות, בואס ומוריניו לא באמת כל כך דומים. כשנשאל האם הוא ה"ספיישל וואן" החדש, השיב בואס בצניעות ראויה להערכה "אני מצליח תודות לצוות ולשחקנים שלי, בלעדיהם מי יודע איפה הייתי.. אולי היה אפשר לקרוא לי ה'שיט וואן'", וצחק קלות.

סיפורו של בואס הוא סיפור מיוחד של נער בן 17 השואף להיכנס לעולם הכדורגל. איך זה קרה, אתם תוהים?
ובכן, כשסיר בובי רובסון האגדי הגיע לאמן את פורטו, הוא עבר לאותו הבניין שבו התגורר וילאס-בואס. בואס, כמו רוב הילדים, אהב לשחק כדורגל אך הבין שסיכוייו להצליח כשחקן אינם טובים. במקום להתרוצץ במגרשים במשך רוב היום כמו חבריו, הוא בחר לצפות בכדורגל, לנתח טקטיקות ואף לכתוב על כדורגל - כל זאת על אף גילו. בואס היה דופק על דלתו של רובסון מדי יום וממליץ לו על דרכים לשפר את פורטו. כמו כן, הוא החליט שהוא חייב ליידע את רובסון על שיקולו המוטעה בנוגע לשחקן מסויים ששמו דומינגו פסיינציה, המוכר לכולנו בתור מאמנה של בראגה - אותה יריבה שפגש בואס בגמר הליגה האירופית העונה. בואס טען שדומינגו חייב לשחק בהרכבה של פורטו, ואמר לרובסון כי הוא לא יתחרט על הצבתו בהרכב. למרות שרובסון ראה בפסיינציה שחקן נחות מאוד מבחינה פיזית, הוא קיבל את ההזדמנות ותודות לבואס, הוא ייזכר כסוג של אגדה בפורטו (בעיקר בזכות מספר השערים הרב שהבקיע).
ראוי לציין שכשרובסון נכנע לבואס, הוא הכניס אותו לסגל המאמנים שלו בתור 'יועץ', שם פגש את ידידו ז'וזה מוריניו שתפקד בתור מתורגמן לרובסון.

בואס נזכר במפגש הראשוני שלו עם רובסון;


"כשבובי רובסון הגיע לאמן את פורטו ב-1994, הוא עבר לבניין שבו התגוררתי. הייתי ילד קטן, אבל בגלל שכל כך התעניינתי בכדורגל ניגשתי לדירתו כדי לפגוש אותו.
הוא אהב את התשוקה שלי ועזר לי בהשגת אישורי האימון שלי מטעם הFA, כמו כן הוא גם שלח אותי לסקוטלנד לקורס אימון והפגיש אותי עם מאמנה של איפסוויץ' דאז, ג'ורג' בארלי,  בכדי לראות את קבוצתו מתאמנת. לא ממש הייתי אמור להשיג את ההכשרת לאימון מסוג זה, הייתי צעיר מדי וזה היה בניגוד לחוק, אבל סיר בובי רובסון הכיר את צ'ארלס יוז שהיה ראש מרכז האימון וההכשרה וכך הוסמכתי מטעם UEFA וקיבלתי את רישיון הUEFA.


נכחתי כמה חודשים בהכשרות באנגליה וסקוטלנד ולאחר מכן חזרתי לפורטו לאמן את קבוצת הצעירים. שנה לאחר מכן קיבלתי את רישיון UEFA B. וב2007 השלמתי את ההכשרה במלואה וקיבלתי את רישיון הUEFA C."

אין ספק שהבחור הצעיר הזה נחוש מאוד, ולאחר כמה חודשים בפורטו רובסון כבר ראה בו 'עוזר'. כמובן שהוא לא קיבל את תואר עוזר המאמן באופן רשמי בגלל גילו הצעיר.

 בעיניי, זהו סיפור עוצר נשימה - במיוחד בעולם הכדורגל הסגור והקשוח שלא מרבה לתת הזדמניויות לאנשים שלא היו שחקנים. ללא עבר ככדורגלן ובגיל כל כך צעיר הוא הצליח לעשות זאת. הדבר גורם לנו, ובעיקר לי, לתהות מה גרם לבואס לפעול בצורה כל כך נחושה ואגרסיבית בשלב כל כך מוקדם בחייו. הייתה לו מטרה, תכנית וכמובן שהיה לו גם חזון, הוא ידע מה הוא רוצה ועל מנת להשיג את מבוקשו הוא חצה גבולות שאיש בעל חששות ותהיות לא היה חוצה. כשנשאל מה הוא היה עושה אלמלא היה מאמן כדורגל, הוא טען שבשמחה היה הופך להיות כתב ספורט - דבר המעיד על האהבה שלו לכדורגל.

מה הייתם עושים אם הייתם במצבו של וילאס-בואס - חלק מסגל המאמנים של המועדון הגדול ביותר במדינה, עובד לצד שמות גדולים כגון בובי רובסון, וכל זה בין הגילאים 17 עד 21. כמובן שהייתם קופצים על ההזדמנות לאמן את נבחרת איי הבתולה הבריטיים, לא?
דבר נוסף המעיד על נחישותו ורצונו העז של בואס להצליח. תפקיד המאמן בער בתוכו וכשנמאסו עליו תפקידים משניים, הוא החליט לאמן את הנבחרת המאוד לא ידועה הזאת בגיל 21. מהלך אמיץ מאוד, יש לציין. אני חייב להודות שלא היה לי מושג שלאיי הבתולה בכלל יש נבחרת. הוא נשאר שם שני משחקים בהם חטף תבוסות, אך נזכר בחוויה כמשהו חיובי.

"הייתי צעיר מאוד, הם לא ידעו על גילי עד שעזבתי אותם. הייתי המאמן של הנבחרת במוקדמות גביע העולם, חטפנו שתי תבוסות ועזבתי. זו הייתה חוויה מאוד חזקה עבור בן אדם כל כך צעיר."

כשמוריניו מונה לאמן את פורטו ב-2002, הוא לא היסס ופנה לוילאס-בואס עם הצעה שלא יוכל לסרב לה. בואס הצליח להתקדם יפה מאוד עד אותו רגע, אבל אני מאמין שאני לא מגזים כשאני אומר שצריך להכיר ברגע הזה כרגע בו בואס החל את דרכו האמיתית ברמות הגבוהות של הכדורגל האירופאי. מודע מאוד ליכולותיו הטקטיות הנפלאות של בואס, מוריניו לא חשב פעמיים כשהציע לו תפקיד מיוחד במינו תחתיו.

"בגלל שז'וזה הכיר אותי כל כך טוב מהתקופה בפורטו, הוא ביקש ממני לנתח כל יריבה של צ'לסי עד רמת הפרט. מי שלא מכיר את ז'וזה, הוא אובססיבי לפרטים הקטנים. בעוד מאמנים מסוימים אוהבים להתעסק בהיבטים שונים של אימון, מוריניו אוהב לעשות את הכל בצורה פדנטית ביותר. נהגתי לנסוע למגרשי אימונים בעילום שם ועוקב אחר קבוצות היריב, מטרתי הייתה לזהות את נקודות החוזק או החולשה אצל שחקני היריבים."


וילאס-בואס היה מגיע מדי יום למגרש האימונים של פורטו, צ'לסי ולאחר מכן של אינטר עם סרטוני DVD ודפים שלמים של ניתוחים על הקבוצה היריבה, כל זאת על מנת להגיע למשחקים בצורה הכי רצינית ומוכנה שאפשר. באוטוביוגרפיה של מוריניו, הוא מספר על כך שבואס היה יד ימינו, ושהוא היווה חלק חשוב בהצלחתו לימים. מוריניו כותב.

"ערב לפני כל משחק, אחרי הארוחה, הייתי מכריז על ההרכב ומציג את כל הניתוחים בעזרת PowerPoint, איך להגיב, מה לעשות ואיך לנצח בכל סיטואציה."


בואס עבר עם מוריניו לצ'לסי, ולאחר מכן גם לאינטר. אחרי שנה וחצי, החליט בואס לעזוב את אינטר כשקבוצה מהליגה הראשונה של פורטוגל, אקדמיק, הייתה זקוקה למאמן שיבוא ויציל אותה. וילאס-בואס לקח את הקבוצה בינואר, והצליח להוביל אותה עד כדי אמצע הטבלה - בצורה נוחה ואף מרשימה. כשהעונה הסתיימה וההנהלה של פורטו פיטרה את מאמנה, הם בהחלט ידעו למי לפנות. וילאס-בואס חזר לקבוצת הילדות שלו. מזכיר קצת את מוריניו, לא? כשנשאל על כך ביום בו הוכרז כמאמנה של פורטו, הוא הגיב בצורה מעט סולדת.

"אני לא שכפול של אף אחד. בובי רובסון היה חשוב מאוד עבורי כשהגעתי לכאן לראשונה בגיל 17, וגם ז'וזה מוריניו. אנשים מדברים על כמה שאני צעיר, אבל מה שבאמת גרם לפורטו למנות אותי הוא היכולת שלי."

בהמשך כהונתו, הוא גם אמר משפט שמזכיר מאוד משפט של מוריניו מימיו בפורטו.

"אני רוצה להשאיר חותם במועדון הזה. אנחנו רוצים לסיים את העונה הזו עם תואר בידיים שלנו."

כולנו יודעים מה עתיד היה לקרות בעונתו הראשונה כמאמנה של פורטו, אך ברצוני לנתח את שיטת המשחק של בואס בשנה ההיסטורית הזו, בו הצליח לזכות בלא פחות מארבעה תארים.

הניתוח נלקח מהאתר RAWK של אוהדי ליברפול, שבזמנו חשבו שבואס עומד להגיע אליהם.

השיטה היא 4-3-3, אך היא אינה הפופולרית ביותר בקרב המאמנים. אין את הסימטריה שמאמנים כמו מוריניו מקפידים עליה כל כך. קו הגנה גבוה ולוחץ, עם שחקנים אגף קדמיים הנמצאים כמעט תמיד מקדימה, דבר המהווה איום תמידי על המגנים של הקבוצות היריבות. איך זה נראה על הנייר?

Photobucket

ההגנה חזקה מאוד, היא מורכבת משחקנים גדולים בעלי נתונים פיזיים מעולים. בעוד המגן השמאלי הוא טכני יותר וטוב יותר מבחינה התקפית, המגן הימני מרגיש נוח יותר בכל הנוגע לאספקט ההגנתי של המשחק.

שני הקשרים האחוריים שלהם, פרננדו ומחליפו גוארין חזקים מאוד והם בעלי יכולות טכניים טובות מאוד, לבטח אם משווים אותם לשחקני קישור אחוריים טיפוסיים. מוטיניו ובלושי הם שני שחקנים דינמיים מאוד, שנמצאים בכל מקום על המגרש. הם בעלי יכולות טכניות גבוהות ומסירות מעולות, מה שמקנה לשלישייה הקדמית את המותרות להישאר מקדימה ולחכות לכדורים - דבר הלא מאפיין הרבה קבוצות, ובטח לא את צ'לסי של העונה הקודמת.

השלישייה הקדמית אינה דינמית כמו הקישור, וכל אחד בעל תפקיד משלו. בעוד התוקף השמאלי וארלה משתמש במהירות שלו על הקו בכדי להכין כדורים לחלוץ, שחקן ההתקפה מצד ימין - האלק - הוא טכני מאוד, אוהב לחדור למרכז ואף לעיתים מצטרף לחלוץ המרכזי מקדימה. מי הוא החלוץ? פלקאו - בעל יכולות פיזיות מדהימות עם סיומת נהדרת. אפשר לומר שכמות השערים שהוא הבקיע העונה מדברים בעד עצמם.

וארלה, באגף השמאלי, משתמש במהירות שלו על מנת למשוך שני שחקנים אליו. הנתונים בהחלט מגבים את הטיעון הזה, בליגה לוארלה 7 שערים בעוד לפלקאו והאלק יש 17 כל אחד. במרכז המגרש, בלושי משחק בתפקיד מעט יותר 'צדדי', מה שנותן למוטיניו שטח רב לפעול בו באמצע המגרש. האתר 'זונל מארקינג' שם לב לעניין לאחר ניתוח הניצחון 5-0 של פורטו על בנפיקה. כשהאלק עם הכדור, הוא מושך אליו שחקנים בצד הימני, לבלושי יש אפשרות לחמוק לשם ובכך לבלבל את ההגנה. שלושת הקשרים משתפים פעולה בצורה נהדרת, הן מבחינה התקפית והן מבחינה הגנתית, ומי שצפה במשחקים של הקבוצה בעונה האחרונה אינו יכול לטעון אחרת.

הדינמיות הזאת אינה קיימת אצל צ'לסי כרגע, ואני בטוח שזהו הדבר הראשון שוילאס-בואס ירצה לטפל בו.

גבריאל מרקוטי משווה את וילאס-בואס לתאו אפשטיין מהבוסטון רד סוקס, בחור צעיר שלעולם לא שיחק את המשחק בצורה מקצועית, וסולד מהיסודות והחוקים הבסיסיים של המשחק.

אין לי ספק שבואס הוא מאמן טוב. האם הוא יצליח? אני מקווה שכן. אבל אני לא בטוח. יהיה מעניין לראות מה עתיד לקרות בצ'לסי. האוהדים מצפים לתחילת העונה ואוהדי הקבוצות היריבות יודעים שבעונה הבאה לצ'לסי, כנראה, יהיה הרבה יותר מה להציע משנה שעברה.

אני מחכה בקוצר רוח לעונה הבאה!